פסק-דין בתיק ת"א 6301-07

לפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למנוחה הנייה עבדאללה ז"ל עת נפלה ביום 12/10/06 במהלך אשפוזה בבי"ח רמב"ם. התביעה הוגשה ע"י שני בניה פואד וג'וזף עבדאללה בהיותם יורשיה על פי דין.

העובדות

1.                    ביום 12/10/06 התקבלה המנוחה לאשפוז בבי"ח רוטשילד לצורך ביצוע ניתוח של כריתת כיס המרה. במהלך ביצוע הבדיקות למנוחה התגלו סימני אי ספיקת לב ולכן הוחלט על דחיית הניתוח והעברת המנוחה למחלקה פנימית לצורך השגחה ואיזון מצבה.

2.                    ביום 17/10/06 קמה המנוחה ממיטתה, נפלה וכתוצאה מכך נגרם לה שבר בעצם הירך. הצדדים חלוקים בשאלה אם נפילת המנוחה נגרמה תוך כדי ובמהלך ירידתה מהמיטה כנטען ע"י התובעים או שמא הנפילה נגרמה לאחר שהתובעת השלימה את ירידתה מהמיטה והלכה מספר צעדים לכיוון השירותים, אשר נמצאים במרחק של מספר מטרים מהחדר בו שהתה המנוחה אותה עת, כנטען ע"י הנתבעת. על אף שלמחלוקת זו אין חשיבות רבה לצורך ההכרעה בשאלת האחריות לתאונה, אתייחס  להלן למחלוקת זו ואכריע.

3.                    התובעים מבססים את גרסתם באשר לנסיבות פגיעתה של המנוחה על הרישום בסיכום המחלה שנמסר להם עם שחרורה מביה"ח בו נרשם: "החולה נפלה כשקמה ממיטתה ונחבלה בירך" . לשיטתם, רישום זה תומך בעמדתם שהנפילה אירעה במהלך ירידת המנוחה מהמיטה, אחרת היה נרשם כי היא נפלה "בפרוזדור" או "במעבר" או ליד השירותים. הנתבעת מבססת את גרסתה באשר לנסיבות האירוע על רישומים מתיקה הרפואי של המנוחה שנערכו מיד לאחר האירוע וכן על עדויות האחות והרופא שטיפלו בה מיד לאחר האירוע.

4.                    מאחר שהמנוחה הלכה לעולמה בטרם נגבתה ממנה עדות באשר לנסיבות נפילתה, הקביעה באשר לנסיבות האירוע תתבסס, מטעם הדברים, על הרשומה הרפואית ועל עדויות הצוות הרפואי אשר ניגש לעזור ולטפל בה מיד לאחר האירוע.

5.                    מטעם הנתבעת צורף דו"ח תאונה שנערך ע"י האחות ילנה פריבך מיד לאחר אירוע התאונה, אשר מפרט את נסיבות האירוע. בדו"ח זה נרשם: "בשעה 0:30 החולה נפלה ליד השירותים מול חדר 8. לדבריה רצתה ללכת לשירותים. לא נעזרה בפעמון או במטפלת שישבה לידה. נפלה על הצד שמאל ... הועברה למיטה. התלוננה על כאבים בירך שמאל. נבדקה ע"י רופא, עברה צילום - יש שבר" .

החלק השני של הדו"ח נרשם ע"י הרופא שנקרא לטפל בה, ד"ר מוחמד שיח' - אחמד, אשר פירט את נסיבות האירוע כדלקמן: "נקראתי לחולה בשעה 00:30 בחצות לאחר נפילה. החולה מציינת כי היא קמה לשירותים לבד להשתין אף על פי כן שלידה הייתה מטפלת. לא קראה לאחות לפני כן. נפלה על צד שמאל. בבדיקה כאבים ללא נפיחות בירך שמאל, אך קיימת רגישות ניכרת במישוש" .

6.                    הנתבעת אף הגישה תצהירי עדות ראשית של גב' ילנה פריבך ושל ד"ר שיח' אחמד, אשר ערכו, כאמור, את דו"ח התאונה. בתצהיר עדותה הראשית טענה ילנה, כי "המנוחה לא נפלה תוך כדי קימה ממיטתה. המנוחה קמה ממיטתה באמצע הלילה בכוחות עצמה, מבלי להשתמש בפעמון הקריאה לאחיות ומבלי להעיר את המטפלת האישית שלה שישבה ליד מיטתה. המנוחה צעדה מחוץ לחדרה ומעבר לפרוזדור לכיוון השירותים, ורק שם נפלה" .

בחקירתה הנגדית חזרה ילנה על תיאור נסיבות פגיעתה של המנוחה וציינה, כי מיד לאחר שהמנוחה נפלה היא שמעה חבטה, מיד ניגשה אליה ומצאה אותה קרוב לשירותים מול חדר 8, במרחק של מספר מטרים מחדר 14 שבו היא התאשפזה באותו יום.

עדותה של ילנה בעניין זה הייתה מקובלת עלי. בגרסתה של ילנה באשר לנסיבות פגיעת המנוחה לא התגלו סתירות כלשהן שיש בהן כדי לעורר ספק באשר לאמינות הגרסה. יתרה מכך, גרסתה של ילנה מקבלת חיזוק משמעותי מהרישום בדו"ח התאונה שנערך מיד לאחר אירוע התאונה ושבו תיאור זהה באשר לנסיבות אירוע התאונה.

7.                    ד"ר שיח' אחמד נתן בתצהיר עדותו הראשית הסבר מדוע בסיכום המחלה הוא רשם כי המנוחה "נפלה כשקמה ממיטתה" . לדבריו, בעת רישום סיכום המחלה הוא התמקד בפן הרפואי נוכח ריבוי מחלותיה של המנוחה ומורכבות מצבה ולכן לא נתן את דעתו לתיאור מדויק של נסיבות האירוע. הוא הוסיף, כי בעת שרשם את סיכום המחלה לא עמדו בפניו המסמכים מתאריך 16/10/10 ו-17/10/10 שבהם פורטו הנסיבות המדויקות של האירוע ולכן לא זכר את נסיבותיו המדויקות.

עדותו של ד"ר שיח' אחמד התגלתה כעדות בעייתית שלא ניתן לבסס עליה ממצא כלשהו. מצד אחד הוא טען, כי בעת רישום סיכום המחלה לא עמדו בפניו המסמכים שנערכו בסמוך להתרחשות האירוע ולכן לא זכר את נסיבותיו המדויקות. מצד שני הוא העיד בפני שעד היום הוא זוכר את האירוע וזוכר כי המנוחה סיפרה לו שנפלה ליד השירותים ולאחר שכבר השלימה את ירידתה מהמיטה. אם כך, היה על ד"ר שיח' אחמד לרשום גרסה זו בסיכום המחלה ללא קשר לשאלה אם עמדו בפניו המסמכים שנערכו בסמוך לאירוע התאונה, שכן הוא זוכר, לדבריו, עד היום, את נסיבות האירוע ואת העובדה מבחינתו שהמנוחה סיפרה לו שנפלה ליד השירותים. בשל בעייתיות זו בעדותו של ד"ר שיח' אחמד הוא התקשה לתת הסבר מניח את הדעת מדוע לא רשם בסיכום המחלה שהמנוחה נפלה ליד השירותים על אף שהוא זכר גרסה זו ומדוע רשם גרסה אחרת.

8.                    ככל הנראה, בשל פרק הזמן הרב שחלף מאז אירוע התאונה, ד"ר שיח' אחמד אינו זוכר את נסיבות האירוע באופן מדויק והמועדים, השעות והתאריכים התבלבלו אצלו. מקובלת עלי גרסתו של ד"ר שיח' אחמד שבעת רישום סיכום המחלה לא עמדו בפניו המסמכים שנערכו בסמוך לאחר אירוע התאונה ובשל כך הוא לא זכר את נסיבות האירוע לפרטיו ולכן רשם את אשר רשם. ברם, אינני מקבל את עדותו לפני שהיום הוא זוכר שהמנוחה סיפרה לו שנפלה ליד השירותים. אם לא זכר מה סיפרה לו המנוחה 10 ימים לאחר האירוע, אין זה סביר שהיום, בחלוף שבע שנים מיום האירוע, הוא יזכור שניהל שיחה עם המנוחה ויזכור את פרטיה.

9.                    סיכומים לש דברים, על סמך עדותה של ילנה פריבך שהייתה מקובלת עליי ועל סמך המסמכים שנערכו בסמוך לאחר אירוע התאונה, הנני קובע כי המנוחה נפלה ליד השירותים לאחר שכבר השלימה את ירידתה מהמיטה וצעדה מספר מטרים. כאמור, וכפי שיובהר בהמשך, למחלוקת העמוקה שהתגלעה בין הצדדים באשר למיקום המדויק של הנפילה אין חשיבות להכרעה בשאלה אם מוטלת על הנתבעת אחריות לאירוע התאונה, אם לאו.

האחריות לאירוע התאונה

10.                אין מחלוקת בין הצדדים, כי מוטלת על הנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי התובעת. חובת הזהירות המושגית המוטלת על מוסד רפואי כלפי המבקרים אצלו וכלפי חולים השוהים בתחומו ­­­הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון בעשרות פסקי דין, ואין מקום להרחיב בעניין זה.

11.                השאלה שבמחלוקת היא, האם בנסיבות המקרה הספציפי מוטלת על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת והאם חובה זו, ככול שקיימת, הופרה.

12.                באשר לחובת הזהירות הקונקרטית נקבע בפסיקה, כי חובה זו קיימת מקום שהמזיק יכול וצריך לצפות את הנזק. עוד נקבע, כי מקום שהמזיק יכול לצפות את הנזק מבחינה פיזית הוא גם צריך לצפותו, אלא אם קיימים שיקולים של מדיניות שיפוטית, אשר מצדיקים את הקביעה שבנסיבותיו הספציפיות של המקרה, המזיק אינו צריך לצפות את הנזק על אף שהוא יכול היה לצפותו.